<h1>אגרת התשובה לרבינו יונה</h1>
<h2>דף ז.</h2>
אמרו חכמינו זכרונם לברכה שפורק עול הוא מן הרשעים הגמורים (שבועות י"ג.). ובכלל פורק עול, האומר אקיים כל התורה [כולה] זולתי אחת מן המצוות לפי שלא למדוני אבותי עליה ולא הורגלתי מנעורי להזהר בה, או שאין נזהרין בה אנשי מקומי. והאיש ההוא מן המורדים והפושעים, כי לא יאמר העבד לרבו, אבחר המלאכות האלה ולא אבחר באלה. וקראו רבותינו זכרונם לברכה את האיש ההוא משומד, דתניא (חולין ד':) הכל שוחטין ואפילו כותי ואפילו ערל ואפילו ישראל משומד. ונתבאר בגמרא (שם), כי ענין משומד הנזכר בברייתא הזו הוא משומד לדבר אחד, ועליו נאמר (דברים כ"ז כ"ו) "ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת". פשר הדבר, שאינו מקבל [עליו] כל המצוות שבתורה. והשונה בעבירה אחת מאה פעמים, כעושה מאה עבירות חלוקות, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (מכות כ"א.) אם יאמרו לנזיר אל תשתה יין והוא שותה, חייב על כל אחת ואחת. ומה שכתוב (קהלת ז' כ') "כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא", חלילה לצדיק לפרוק מעליו עול מצוה אחת, אבל הוא נזהר במצוה [נ"א, במצות] אלף פעמים, ופעמים אשר יכשל בה פעם אחת והתוודה אשר חטא עליה ויכנע מאד ויענה נפשו וישוב אל ד' וירחמהו.
<h2>דף יג:</h2>
אסור להורות שום הוראה בין בדין בין באיסור והתר אחר שאכל ושתה, שכך אמרו חכמינו זכרונם לברכה (עירובין ס"ד.) השותה רביעית יין חי אל יורה. ואם שתה יותר מרביעית אף על פי שהוא מזוג, אל יורה. והמורה עובר בלאו, שנאמר (ויקרא י' ט') "יין ושכר אל תשת", וכתיב (שם י'—י"א) "ולהבדיל בין הקדש ובין החל ובין הטמא ובין הטהור ולהורת את בני ישראל את כל החקים", וכן אמרו חכמינו זכרונם לברכה בסדר קדשים (כריתות י"ג:).
